פסק-דין בתיק ת"ק 22879-07-12

1.         ביום חמישי 5.7.2012 הגיע התובע, ביחד עם חברתו, למלון ריביירה קלאב באילת שבבעלות וניהול הנתבעת [להלן: "המלון"], לשהות של סוף שבוע. התובע החנה מכוניתו בחניית המלון, ושב לשם רק בתום שהותו, ביום שבת, ה- 7.7.2012, אלא שאז ראה כי השמשה הקדמית הימנית נופצה, הרכב נפרץ, ולטענתו נגנבו מהרכב פריטים ובהם מערכת רמקולים ומגבר בשווי נטען של 2,500 ש"ח.

מכאן תביעה זו, במסגרתה תבע התובע את המלון בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהגניבה (2,500 ש"ח), סכום החופשה שנהרסה (1,500 ש"ח), עגמת נפש בסך 5,000 ש"ח והוצאות בסך 200 ש"ח.

2.         לטענת התובע, המלון היה אחראי, מכוח חוק השומרים, לשמור על רכבו. במהלך הדיון, חזר בו התובע מסכום התביעה הנוגע לחופשה עצמה וצמצם תביעתו לסך כולל של 7,700 ש"ח.

עולה מתיאורו של התובע כי הוא ביקש להישאר עוד לילה במלון על מנת לתקן את החלון באילת טרם הנסיעה צפונה, אולם המלון התנה את הסכמתו לשהייה ללא תשלום בוויתור על טענותיו כנגד המלון.

הנתבעת מתנגדת לתביעה. נטען בכתב ההגנה כי התובע החנה רכבו בחניה ההיקפית של המלון ולא שב לרכבו במהלך כל סוף השבוע. עוד נטען כי התובע לא נקט באמצעים להזהיר את המלון בנוגע לרכוש יקר הערך (הנטען) שהיה ברכב ואף לא נקט בעצמו לבטח את אותו רכוש או להתקין מערכת אזעקה ברכב. נטען עוד כי התובע גם לא לקח את הפנל הנשלף של המערכת מהרכב. לבסוף, כך טען המלון, קיים שילוט ברור בחניית המלון שלפיו הנהלת המלון אינה אחראית לכל נזק שייגרם לרכב או לחפצים שהושארו בשטח החניון וכי אין זה מתפקידה של הנהלת המלון לאבטח את הרכב.

3.         שמעתי טענות הצדדים שהתייצבו בפני, ובמיוחד טיעוניו של התובע, אשר ויתר על כל שאלה לקב"ט המלון שהתייצב לדיון, וסבורני כי דין התביעה להידחות.

סעיף 1 לחוק השומרים, התשכ"ז - 1967 [להלן: "חוק השומרים"] קובע כי -

1.  (א)   שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות.

     (ב)   השומר נכס שאין לו בשמירתו טובת הנאה לעצמו, הוא שומר חנם.

     (ג)   השומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו, ואיננו שואל, הוא שומר שכר.

     (ד)   ...

סעיף 12 לחוק השומרים מבקש להטיל אחריות מוגברת על בית המלון ובהתאם לכך קבע המחוקק כי -

12.    (א)    בסעיף זה -

  "מלון" - לרבות פנסיון ובית אירוח אחר;

  "בעל מלון" - לרבות מי שבידו ניהול של מלון;

  "אורח" - מי שניתן לו מקום לינה במלון.

         (ב)    לענין נכסים של אורח הנמצאים במלון, דין בעל המלון כדין שומר שכר.

         (ג)     היו הנכסים כספים, ניירות ערך או חפצי ערך אחרים, לא יחול סעיף קטן (ב) אלא אם הודיע עליהם האורח לבעל המלון ומסרם, לפי דרישתו, להחזקתו.

         (ד)     בעל מלון פטור מאחריותו לפי סעיף זה, אם לא ניתנה לו הודעה על אבדן הנכס או על נזקו תוך זמן סביר לאחר שנודע על כך לאורח או שהיה עליו לדעת על כך.